מור ושות׳, חברת עו״ד ונוטריוןזמיניםדברו איתנו בוואטסאפ

הסכמה מדעת לטיפול רפואי: מה החוק מחייב

חתימה על טופס אינה הסכמה מדעת. סעיף 13 לחוק זכויות החולה מפרט חמישה סוגי מידע שיש למסור לפני טיפול, וכשהם לא נמסרו נוצרת עילה שעומדת בפני עצמה - גם כשהטיפול עצמו בוצע ללא דופי.

ידיה של רופאה ממלאת טופס במרפאה - הסכמה מדעת לטיפול רפואי
עודכן ב · קריאה של כ-6 דקות

מה החוק דורש, ולמה זה יותר מטופס

סעיף 13 לחוק זכויות החולה, התשנ״ו-1996, קובע שלא יינתן טיפול רפואי אלא אם המטופל נתן לו הסכמה מדעת. כדי שההסכמה תהיה מדעת, על המטפל למסור למטופל מידע רפואי הדרוש לו, באורח סביר, כדי לאפשר לו להחליט אם להסכים לטיפול המוצע.

החוק מפרט חמישה סוגי מידע:

  1. האבחנה והפרוגנוזה של מצבו הרפואי של המטופל.
  2. תיאור המהות, ההליך, המטרה, התועלת הצפויה והסיכויים של הטיפול המוצע.
  3. הסיכונים הכרוכים בטיפול, לרבות תופעות לוואי, כאב ואי נוחות.
  4. סיכויים וסיכונים של טיפולים רפואיים חלופיים, או של היעדר טיפול.
  5. עובדת היות הטיפול בעל אופי חדשני.

חתימה על טופס אינה שקולה להסכמה מדעת. הטופס הוא ראיה לכך שהתקיים תהליך, לא תחליף לתהליך עצמו. השאלה שנבחנת היא אם המידע נמסר בפועל, בשפה שהמטופל מבין, ובעיתוי שאִפשר לו לשקול.

למה זו עילה נפרדת

זו הנקודה שרוב האנשים מפספסים: טיפול שבוצע ללא כל דופי מקצועי עשוי בכל זאת להקים עילה, אם ניתן בלי הסכמה מדעת.

ההיגיון הוא שהזכות שנפגעה אינה הזכות לטיפול נכון אלא הזכות להחליט. מטופל שלא קיבל את המידע לא יכול היה לבחור בין הטיפול לבין חלופה, או לבחור שלא לקבל טיפול כלל.

מכאן שתיק רשלנות רפואית ותיק הסכמה מדעת נבחנים בשאלות שונות: האחד שואל אם ההתנהלות עמדה בסטנדרט המקצועי, והשני שואל אם ההחלטה הייתה של המטופל. לעיתים שתי העילות עולות באותו מקרה, ולעיתים רק אחת מהן. הרחבה בעמוד רשלנות רפואית: אחריות ונטל ההוכחה.

מתי המחלוקת מתעוררת בפועל

  • סיבוך שהתממש ולא הוסבר מראש. כשהסיכון מוכר בספרות ובכל זאת לא נאמר, השאלה היא למה.
  • הליך שהתרחב במהלכו. ניתוח שהתחיל בדבר אחד והסתיים באחר, בלי שהאפשרות הזו נדונה מראש.
  • חלופה שלא הוצגה. כולל החלופה של אי טיפול או של המתנה ומעקב.
  • חתימה ברגע הלא נכון. טופס שנחתם בכניסה לחדר הניתוח, אחרי טשטוש, או בלי זמן לקרוא.
  • פער שפה. מידע שנמסר בשפה שהמטופל אינו שולט בה.

בכל אחד מהמקרים האלה השאלה אינה אם נחתם טופס, אלא מה נמסר, מתי, ובאיזה אופן.

איך זה מוכח

התיעוד הוא זירת ההכרעה. מה שנבחן:

  • הטופס עצמו - האם הוא ספציפי להליך או כללי, ומה נכתב בו בכתב יד.
  • הרישום הרפואי של השיחה שקדמה לטיפול: מי ניהל אותה, מתי, ומה נאמר.
  • מועד החתימה ביחס למועד ההליך.
  • מסמכים נלווים - דפי הסבר, הפניות לייעוץ שני, ורישום של שאלות שהמטופל שאל.

כשאין רישום של השיחה, קשה למטפל להראות שהמידע נמסר. זו אחת הסיבות שבגללן איכות התיעוד היא סוגיה מרכזית ולא עניין טכני.

הסייגים שבחוק

החוק אינו מוחלט, והוא מכיר במצבים שבהם ניתן לטפל בלי הסכמה מדעת מלאה - למשל במצבי חירום רפואיים שבהם לא ניתן לקבל הסכמה בזמן.

לצד זאת, קיימים כללים נפרדים לגבי מטופלים שאינם כשירים לתת הסכמה ולגבי קטינים. אלה מצבים שנבחנים לגופם ולא לפי כלל אצבע, ובתיק קונקרטי יש לבדוק איזה סייג חל ומה נדרש היה לעשות באותן נסיבות.

מה הפיצוי בעילה כזו

כשמוכחת הפרה של חובת ההסכמה מדעת, הפיצוי נגזר משאלה אחת: מה היה קורה אילו המידע היה נמסר.

אם ניתן להראות שהמטופל היה בוחר אחרת, ושהבחירה האחרת הייתה מונעת את הנזק, הפיצוי מתייחס לנזק שנגרם - כאב וסבל, הפסדי השתכרות, הוצאות רפואיות ועזרת הזולת.

גם כאשר לא ניתן להראות שהבחירה הייתה משתנה, ההפרה עצמה נבחנת כפגיעה באוטונומיה של המטופל. שני המסלולים אינם זהים בהיקפם, וההבחנה ביניהם נעשית לפי הראיות בתיק הקונקרטי.

לסיכום

סעיף 13 לחוק זכויות החולה מחייב מסירת חמישה סוגי מידע לפני טיפול: האבחנה והפרוגנוזה, מהות הטיפול ותועלתו, הסיכונים ותופעות הלוואי, החלופות ואפשרות אי הטיפול, והיותו של הטיפול חדשני. חתימה על טופס אינה תחליף לתהליך הזה. זו עילה שעומדת בפני עצמה, ולכן טיפול מקצועי לחלוטין עשוי בכל זאת להקים אותה, משום שהזכות שנפגעה היא הזכות להחליט.

המורכבות כאן אינה בשאלה אם נחתם טופס, אלא בהוכחה של מה נמסר ומתי, ובשאלה מה היה קורה אילו המידע היה נמסר במלואו. בירור כזה מחייב קריאה מדוקדקת של התיעוד הרפואי, ולעיתים חוות דעת מומחה, וייצוג משפטי מקצועי על ידי עורך דין המתמחה בתחום.

אם עברתם טיפול רפואי ואתם סבורים שלא קיבלתם את המידע שהיה נדרש כדי להחליט, פנו אלינו ונבחן יחד את הנתונים ואת האפשרויות העומדות בפניכם.

שאלות ותשובות

מה שחוזר הכי הרבה

חתמתי על טופס. זה סוגר את העניין?
לא בהכרח. הטופס הוא ראיה לכך שהתקיים תהליך, לא תחליף לתהליך. סעיף 13 לחוק זכויות החולה מחייב מסירת מידע על האבחנה והפרוגנוזה, על מהות הטיפול ותועלתו, על הסיכונים ותופעות הלוואי, על החלופות ועל אפשרות אי הטיפול, ועל אופי חדשני. השאלה היא אם המידע נמסר בפועל.
הטיפול בוצע היטב. יש בכלל עילה?
ייתכן. זו עילה נפרדת מרשלנות רפואית, משום שהזכות שנפגעה היא הזכות להחליט ולא הזכות לטיפול נכון. מטופל שלא קיבל את המידע לא יכול היה לבחור בין הטיפול לחלופה, או לבחור שלא לקבל טיפול כלל.
מה נבחן כשיש מחלוקת?
התיעוד: הטופס עצמו והאם הוא ספציפי להליך, הרישום הרפואי של השיחה שקדמה לטיפול, מועד החתימה ביחס למועד ההליך, ומסמכים נלווים כמו דפי הסבר והפניות לייעוץ שני.
חתמתי רגע לפני הניתוח. זה משנה?
זה מרכיב שנבחן. הסכמה מדעת דורשת שהמידע יימסר בעיתוי שמאפשר לשקול. חתימה בכניסה לחדר הניתוח, או אחרי מתן טשטוש, מעוררת שאלה אם הייתה אפשרות אמיתית להחליט.
יש מצבים שבהם מותר לטפל בלי הסכמה?
החוק מכיר בסייגים, למשל במצבי חירום רפואיים שבהם לא ניתן לקבל הסכמה בזמן, וכן בכללים נפרדים לגבי מי שאינו כשיר לתת הסכמה ולגבי קטינים. אלה מצבים שנבחנים לגופם ולא לפי כלל אצבע.
מה הפיצוי בעילה כזו?
הוא נגזר מהשאלה מה היה קורה אילו המידע היה נמסר. אם ניתן להראות שהמטופל היה בוחר אחרת ושהבחירה הייתה מונעת את הנזק, הפיצוי מתייחס לנזק שנגרם. גם כשלא ניתן להראות זאת, ההפרה נבחנת כפגיעה באוטונומיה של המטופל.
מחלקת נזיקין

לא קיבלתם את המידע לפני הטיפול?

ספרו לנו איזה טיפול עברתם, מה הוסבר לכם ומתי, ומה נכתב בטופס. נבדוק אם קמה עילה ומה הצעד הראשון.

עורך דין מהמחלקה, לא מוקד נשוב אליכם בהקדם האפשרי בלי הבטחת תוצאה