עיזבון של תושב חוץ שהותיר נכסים בישראל: מי מוסמך, איזה דין חל ומה מגישים
דירה בירושלים, חשבון בנק בתל אביב, חלק בחברה משפחתית. כשהבעלים נפטר במקום מושבו מעבר לים, היורשים מגלים ששאלת ״מי יורש״ אינה מתחילה בצוואה אלא בשתי שאלות מקדימות: איזו מדינה מוסמכת לדון, ואיזה דין יכריע. חוק הירושה הישראלי משיב על שתיהן, ולא באותה תשובה.
״התיקים הקשים אינם אלה שאין בהם צוואה, אלא אלה שיש בהם שתיים, בשתי מדינות, ואיש לא תיאם ביניהן.״
עו״ד ונוטריון יגאל מור
שתי שאלות שונות: מי מוסמך ואיזה דין חל
הפרק השביעי של חוק הירושה מפריד בין סמכות לבין דין. סעיף 136 קובע שבית משפט בישראל מוסמך לדון בירושתו של כל אדם שמושבו ביום מותו היה בישראל, או שהניח נכסים בישראל. די בנכס אחד בישראל כדי לפתוח את הדלת.
הסמכות אינה גוררת אחריה את הדין הישראלי. סעיף 137 מורה שעל הירושה יחול דין מושבו של המוריש בשעת מותו, בכפוף לחריגים שבסעיפים 138 עד 140. בית משפט בירושלים עשוי אפוא לדון בעיזבון ולהכריע לפי דיני קליפורניה, צרפת או אנגליה.
מכאן נובעת התוצאה שמפתיעה יורשים רבים: הצוואה יכולה להיות תקפה, בית המשפט הישראלי מוסמך, ובכל זאת חלוקת העיזבון תיקבע לפי כללים שאיש מהיורשים לא קרא.
חוק הירושה, התשכ״ה-1965, סעיפים 136 ו-137. נבדק בספטמבר 2026.
״מושב״ בחוק הירושה: מרכז החיים, לא הדרכון
המילה שעליה נשען הפרק כולו היא ״מושב״, וסעיף 135 מגדיר אותה: המקום שבו נמצא מרכז חייו של האדם. לא אזרחות, לא כתובת רשומה ולא מקום הפטירה. מי שחי עשרים שנה בטורונטו ונפטר בביקור בישראל, מושבו בקנדה.
סעיף 141 מוסיף כלל פרשני: לעניין קביעת הסמכות והדין, לכל מונח תהיה המשמעות שיש לו בדין הישראלי. בית המשפט בוחן אפוא ״מרכז חיים״ בעיניים ישראליות, גם כשהמנוח לא דרך בארץ שנים.
ברוב התיקים מקום המושב ברור. המחלוקות מתעוררות אצל מי שחילק את חייו בין שתי מדינות: בית בשתיהן, משפחה בשתיהן, עסקים בשתיהן. שם השאלה ״איפה היה מרכז החיים״ הופכת לשאלה ראייתית, ולעיתים לליבת הסכסוך.
חוק הירושה, סעיפים 135 ו-141. נבדק בספטמבר 2026.
מקרקעין בישראל: כשדין המקום גובר
סעיף 138 קובע שנכסים העוברים בירושה לפי דין מקום הימצאם בלבד, יחול על ירושתם אותו דין. הסעיף מנוסח באופן כללי, וההשלכה המעשית החשובה שלו נוגעת למקרקעין: דירה או מגרש בישראל עשויים להיות כפופים לדין הישראלי גם כשהמנוח היה תושב חוץ ושאר עיזבונו נדון לפי דין מושבו.
התוצאה היא לעיתים פיצול: חשבון הבנק והמניות לפי דין מדינת המושב, והדירה לפי חוק הירושה הישראלי. שני סטים של כללים, בתיק אחד, בבית משפט אחד. מי שמכין את הבקשה צריך לדעת מראש איזה נכס נופל לאיזה סל.
הפיצול הזה הוא גם הסיבה שבגללה תכנון מראש חוסך ליורשים הרבה: צוואה שמתייחסת לנכסי ישראל בנפרד יכולה למנוע את הצורך להוכיח דין זר לגבי הדירה בכלל.
חוק הירושה, סעיף 138. נבדק בספטמבר 2026.
צוואה שנערכה בחו״ל: כשרות וצורה
צוואה שנחתמה בניו יורק או בפריז אינה נפסלת רק משום שלא נערכה לפי הדין הישראלי. סעיף 139 קובע שעל הכשרות לצוות יחול דין מושבו של המצווה בשעת עשיית הצוואה. סעיף 140 פותח לצורת הצוואה שורה של אפשרויות: היא כשרה אם היא עומדת בדין הישראלי, בדין מקום עשייתה, בדין מקום מושבו או מגוריו הרגיל של המצווה, או בדין אזרחותו, בשעת העשייה או בשעת המוות.
ובמידה שהצוואה נוגעת למקרקעין, מוסיף הסעיף, היא כשרה גם לפי דין מקום הימצאם. כלומר, צוואה על דירה בישראל שנערכה בחו״ל יכולה להיבחן גם במשקפי הדין הישראלי.
הגישה המרחיבה הזו נועדה לקיים צוואות ולא לפסול אותן. אך ״כשרה מבחינת צורתה״ אינה סוף הדרך: עדיין יש להוכיח את הצוואה, לתרגמה ולהגישה, ועל כך בהמשך.
חוק הירושה, סעיפים 139 ו-140. נבדק בספטמבר 2026.
איך מוכיחים דין זר בבית משפט ישראלי
בית משפט בישראל אינו מוחזק כמי שמכיר את דיני הירושה של מדינות אחרות. דין זר הוא עובדה, והיורשים הם שצריכים להוכיח אותה. בפועל הדבר נעשה בחוות דעת של מומחה לדין הזר, שמסבירה מי היורשים לפי אותו דין ומהם חלקיהם. מדריך האפוטרופוס הכללי מציין זאת במפורש לגבי מצווה שאינו תושב ישראל שהותיר נכסים בארץ.
חוות הדעת נבחנת כמו כל ראיה: מי המומחה, מה הכשרתו באותו דין, האם הוגשה חוות דעת נגדית. בתיק שאין בו מחלוקת, חוות דעת סדורה היא בדרך כלל מה שמאפשר לתיק להתקדם.
החוק גם מסייג את תחולת הדין הזר. סעיף 142 קובע שאם הדין הזר מפנה לדין אחר, אין נזקקים להפניה, אלא אם ההפניה היא לדין הישראלי. סעיף 143 שולל דין חוץ במידה שהוא מפלה מטעמי גזע, דת, מין או לאום, או סותר את תקנת הציבור בישראל. סעיף 144 מגביל זכויות ירושה לפי דין זר של מי שאינו קרוב משפחה.
חוק הירושה, סעיפים 142 עד 144. מדריך האפוטרופוס הכללי לזוכים לפי צוואה (gov.il). נבדק בספטמבר 2026.
רשם הירושה או בית המשפט: לאן הבקשה מגיעה
בקשה לצו ירושה או לצו קיום צוואה מוגשת לרשם לענייני ירושה, והוא רשאי להצהיר על זכויות היורשים לפי סעיף 66. סעיף 67 מחייב פרסום ותקופה להתנגדויות שלא תפחת משבועיים.
סעיף 67א מונה את המקרים שבהם הבקשה מועברת לבית המשפט לענייני משפחה: התנגדות, מעורבות המדינה או היועץ המשפטי לממשלה, ייצוג של האפוטרופוס הכללי, ושיקול דעת של הרשם. בנוסח החוק כיום, הפסקה שהורתה על העברה אוטומטית של בקשות שחל בהן הפרק השביעי מחוקה. העברה של תיק דין זר לבית המשפט היא אפוא עניין לשיקול דעת הרשם, לא חובה שבחוק.
המשמעות ליורשים: בקשה מסודרת, עם חוות דעת דין זר ומסמכים מאומתים, עשויה להסתיים אצל הרשם. בקשה חסרה, או כזו שמעוררת התנגדות, תגיע לבית המשפט על כל המשתמע מכך בזמן ובעלות.
חוק הירושה, סעיפים 66, 67 ו-67א בנוסחם העדכני; תקנה 20 לתקנות הירושה. נבדק בספטמבר 2026.
המסמכים שמגיעים מחו״ל
עיזבון של תושב חוץ הוא תיק של מסמכים זרים, ולכל אחד מהם כלל משלו.
- תעודת פטירה. סעיף 68(א) מחייב הוכחת המוות בתעודת מוות או בהצהרת מוות. תעודה זרה מוכחת כתעודת חוץ, בדרך כלל באישור אפוסטיל.
- הצוואה המקורית, או צו קיום זר במקומה. סעיף 68(ב) קובע שצוואה טעונה הוכחה בהגשת המקור. אך אם המקור נמצא מחוץ לישראל ולא ניתן להגישו, וניתן צו קיום על ידי ערכאה או רשות מוסמכת מחוץ לישראל, הצוואה אינה טעונה הוכחה במקור, ובלבד שהצו הזר הוכח כתעודת חוץ לפי סעיף 30 לפקודת הראיות. תקנה 14(ב)(3) מאפשרת לצרף את הצו הזר לבקשה.
- תרגום. תקנה 54א מחייבת לצרף לכל מסמך בשפה זרה תרגום לעברית או לערבית מאושר בידי נוטריון. אנגלית פטורה מן הדרישה.
- ייפוי כוח. יורש שאינו בארץ פועל באמצעות ייפוי כוח, נוטריוני או קונסולרי, לפי דרישת הגורם המקבל. ראו ייפוי כוח נוטריוני וקונסולרי.
חוק הירושה, סעיף 68; תקנות הירושה, תקנות 14(ב)(3) ו-54א; פקודת הראיות, סעיף 30. נבדק בספטמבר 2026.
צוואה ישראלית נפרדת: היתרון והמלכודת
מי שחי בחו״ל ומחזיק נכסים בישראל יכול לערוך צוואה ישראלית שמתייחסת לנכסים כאן בלבד. היתרון מעשי: היורשים מגישים בקשה לצו קיום צוואה על נכסי ישראל, במסמך שנערך לפי הדין הישראלי, ולעיתים נחסכת מהם הוכחת דין זר לגבי אותם נכסים.
המלכודת נמצאת בסעיף 36(ב). צוואה חדשה, גם בלי ביטול מפורש, רואים אותה כמבטלת צוואה קודמת במידה שהוראותיה סותרות אותה. צוואה זרה מאוחרת שמנוסחת ״כל רכושי בכל מקום״ עלולה לבטל בלי כוונה את הצוואה הישראלית, וההפך. שתי צוואות במדינות שונות דורשות תיאום מפורש: כל אחת מציינת שהיא חלה על נכסים במדינה אחת בלבד ואינה מבטלת את רעותה.
הצוואה הישראלית משתלבת גם בכלים אחרים של תכנון עיזבון, וכשיש נכסים בכמה מדינות, שאלת המס נבחנת בנפרד. ראו פטור ממס שבח לתושב חוץ.
חוק הירושה, סעיף 36(ב). נבדק בספטמבר 2026.
לסיכום
לסיכום, עיזבון של תושב חוץ שהותיר נכסים בישראל נפתח בשתי שאלות נפרדות: בית המשפט בישראל מוסמך בזכות הנכסים כאן, אך הדין שיחול הוא דין מושבו של המנוח, למעט נכסים כמו מקרקעין שדין מקומם גובר. את הדין הזר צריך להוכיח, את המסמכים הזרים צריך לאמת ולתרגם, ואת הבקשה צריך להגיש למקום הנכון.
הקושי אינו בסעיף אחד אלא במפגש ביניהם: דין זר, ראיות זרות, ולעיתים שני משטרי ירושה על עיזבון אחד. תיק כזה דורש מי שיודע מראש איזה נכס נופל לאיזה דין, ואיזה מסמך יתקבל בלי עיכוב.
פנו אלינו לבחינת העיזבון העומד בפניכם, ולתיאום צוואה ישראלית עם הצוואה שכבר קיימת במדינת המגורים.
מה שאנשים שואלים אותנו על עיזבון של תושב חוץ
אבי נפטר בארצות הברית והותיר דירה בישראל. איפה מגישים את הבקשה?
הדין הישראלי יקבע מי יורש?
מה זה ״חוות דעת דין זר״ ומי כותב אותה?
הצוואה נמצאת בבית משפט בחו״ל ואי אפשר לקבל את המקור. מה עושים?
המסמכים באנגלית. צריך תרגום נוטריוני?
כדאי לערוך צוואה ישראלית נפרדת לנכסים בישראל?
היורשים בחו״ל. חייבים להגיע לישראל?
לדעת מראש איזה דין חל על איזה נכס
פגישת ייעוץ קצרה שבה נמפה את נכסי העיזבון בישראל, נזהה איזה דין חל על כל אחד מהם, ואילו מסמכים מחו״ל נדרשים כדי להגיש בקשה שלא תוחזר.