רשלנות רפואית: אחריות, נטל ההוכחה ופיצויים
תוצאה קשה של טיפול רפואי אינה בהכרח רשלנות, ורשלנות אינה תמיד מובילה לפיצוי. המדריך מסביר לפי אילו מבחנים נבחנת ההתנהלות הרפואית, מה צריך להוכיח ובאיזה סדר, איפה נמצא הקושי האמיתי, וממה מורכב הפיצוי.
מה נחשב רשלנות רפואית
רשלנות רפואית אינה עילה נפרדת בחוק אלא יישום של עוולת הרשלנות שבפקודת הנזיקין על עולם הטיפול הרפואי.
סעיף 35 לפקודה קובע שאדם מתרשל כשהוא עושה מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות, או כשאינו נוקט את המיומנות או את מידת הזהירות שבעל מקצוע סביר היה נוקט באותן נסיבות. סעיף 36 מוסיף שחובת הזהירות חלה כלפי כל אדם שאדם סביר היה צופה מראש שייפגע במהלך הרגיל של הדברים.
המשמעות המעשית: המבחן אינו האם התוצאה הייתה טובה, אלא האם ההתנהלות עמדה בסטנדרט המקצועי המקובל באותה עת ובאותן נסיבות. סיבוך שהוא חלק מסיכוני הטיפול, שהוסבר מראש ונוהל כראוי, אינו רשלנות. אותו סיבוך עצמו, כשהוא תוצאה של סטייה מהסטנדרט או של אי זיהוי בזמן, עשוי להיות.
שלושת היסודות שצריך להוכיח
- חובת זהירות. ביחסי מטפל ומטופל היא כמעט תמיד מתקיימת, ולכן היא רק לעיתים נדירות מוקד המחלוקת.
- הפרה של החובה. כאן נמצא עיקר הדיון: מה היה הסטנדרט המקצועי, והאם ההתנהלות סטתה ממנו. הוכחה בנקודה הזו נשענת כמעט תמיד על חוות דעת של מומחה רפואי מאותו תחום.
- נזק וקשר סיבתי. לא די בכך שהייתה סטייה מהסטנדרט. יש להראות שהיא זו שגרמה לנזק, ולא מהלך המחלה עצמו.
שלושת היסודות נבחנים במצטבר. תיק שבו הוכחה סטייה ברורה מהסטנדרט אך לא הוכח שהיא גרמה לנזק, אינו תיק שמסתיים בפיצוי.
על מי נטל ההוכחה
ככלל, הנטל מוטל על התובע. עליו להראות את הסטייה מהסטנדרט, את הנזק, ואת הקשר ביניהם.
בפועל הנטל הזה מתחיל בשלב שאינו משפטי כלל: איסוף התיק הרפואי המלא. רשומות אשפוז, גיליונות ניתוח, תוצאות בדיקות והדמיות, רישומי מעקב, וכל התכתובת עם הגורם המטפל. תיק חסר אינו מאפשר למומחה לגבש חוות דעת, ובלי חוות דעת אין תביעה.
יש מצבים שבהם היעדר תיעוד או תיעוד לקוי פועלים דווקא לטובת התובע, שכן קשה למטפל להוכיח שפעל כראוי כשאין רישום שמתעד זאת. זו אחת הסיבות שבגללן איכות הרישום הרפואי היא סוגיה מרכזית בתיקים האלה, ולא עניין טכני.
הסכמה מדעת: עילה שעומדת בפני עצמה
גם טיפול שבוצע ללא כל דופי מקצועי עשוי להקים עילה, אם הוא ניתן בלי הסכמה מדעת.
סעיף 13 לחוק זכויות החולה, התשנ״ו-1996, קובע שלא יינתן טיפול רפואי אלא אם המטופל נתן לו הסכמה מדעת, ומפרט את המידע שיש למסור לשם כך:
- האבחנה והפרוגנוזה של מצבו הרפואי.
- תיאור המהות, ההליך, המטרה, התועלת הצפויה והסיכויים של הטיפול המוצע.
- הסיכונים הכרוכים בטיפול, לרבות תופעות לוואי, כאב ואי נוחות.
- סיכויים וסיכונים של טיפולים רפואיים חלופיים, או של היעדר טיפול.
- עובדת היות הטיפול בעל אופי חדשני.
חתימה על טופס אינה שקולה להסכמה מדעת. השאלה היא אם המידע נמסר בפועל ובאופן שאִפשר החלטה. הרחבה בעמוד הסכמה מדעת.
הקשר הסיבתי, ולמה הוא הקושי המרכזי
ברוב התיקים המחלוקת אינה על עצם קיומה של סטייה, אלא על מה היא גרמה.
הטענה החוזרת מצד הנתבעים היא שהנזק היה מתרחש ממילא בשל מצבו הרפואי של המטופל, ושאפילו טיפול מיטבי לא היה מונע אותו. מולה עומדת טענת התובע שאיחור באבחון, החמצה של ממצא או בחירה בטיפול שאינו מתאים הם שהובילו לתוצאה.
ההכרעה נעשית על בסיס חוות דעת רפואיות משני הצדדים, ולעיתים על בסיס מומחה שממנה בית המשפט. זהו השלב שבו איכות חוות הדעת קובעת יותר מכל טיעון משפטי.
ממה מורכב הפיצוי
- נזק לא ממוני - הכאב, הסבל והפגיעה באיכות החיים.
- הפסד השתכרות בעבר ובעתיד, לפי הפגיעה בכושר העבודה.
- הוצאות רפואיות שנגרמו ושייגרמו, ובכללן טיפולים מתקנים ואביזרים.
- עזרת הזולת - עזרה בבית ובטיפול, בעבר ובעתיד.
גם כאן, שיעור הנכות הרפואית אינו זהה לשיעור הפגיעה בכושר ההשתכרות. השניים נבחנים בנפרד, ובתיקים רבים זהו הפער המרכזי בין הצדדים.
מועדים, וכשהנזק מתגלה מאוחר
לא כל נזק מתגלה מיד. כאשר הנזק נחשף רק בשלב מאוחר יותר, תקופת ההתיישנות עשויה להתחיל במועד גילויו. עם זאת, ככלל, קיימת מגבלה של עשר שנים ממועד אירוע הנזק. לכן, גם כשנזק מתגלה באיחור, חשוב שלא להשתהות ולבדוק את הזכויות בהקדם. (פקודת הנזיקין, סעיף 89(2))
אצל קטין מניין התקופה נבחן אחרת, ולכן בתיקים שעניינם לידה או טיפול בילד יש לבדוק את המועדים לגופו של מקרה ולא להסתמך על כלל אצבע.
לסיכום
רשלנות רפואית נבחנת לפי עוולת הרשלנות שבפקודת הנזיקין: האם ההתנהלות עמדה במיומנות ובזהירות שבעל מקצוע סביר היה נוקט באותן נסיבות, לפי סעיף 35, ובגדר חובת הזהירות שבסעיף 36. על התובע להוכיח סטייה, נזק וקשר סיבתי, וכל אלה נשענים על התיק הרפואי ועל חוות דעת מומחה. לצד זאת עומדת עילת ההסכמה מדעת, שסעיף 13 לחוק זכויות החולה מפרט את חמשת פרטי המידע שהיא מחייבת. כשהנזק מתגלה באיחור, סעיף 89(2) לפקודה קובע מסגרת זמן שיש לבדוק מוקדם ולא מאוחר.
המורכבות כאן אינה בשאלה אם התוצאה הייתה קשה, אלא בהבחנה בין סיבוך שהוא חלק מסיכוני הטיפול לבין סטייה מהסטנדרט, ובהוכחה שדווקא הסטייה היא שגרמה לנזק. הבחנה כזו מחייבת תיק רפואי מלא, מומחה מתאים מאותו תחום, וייצוג משפטי מקצועי על ידי עורך דין המתמחה בתחום.
אם אתם סבורים שנגרם לכם או לבן משפחה נזק בעקבות טיפול רפואי, פנו אלינו ונבחן יחד את הנתונים ואת האפשרויות העומדות בפניכם.
מה שחוזר הכי הרבה
כל תוצאה רעה של טיפול היא רשלנות?
מה הצעד הראשון?
חתמתי על טופס הסכמה. זה סוגר את העניין?
למה צריך חוות דעת רפואית?
כמה זמן יש להגיש?
הנכות הרפואית שלי נמוכה. יש בכלל תיק?
כל עמודי המחלקה
לשון הרע · תאונות דרכים · רשלנות רפואית
תביעת לשון הרע: המדריךעורך דין לשון הרעחוק נפגעי תאונות דרכיםתביעת פיצויים בתאונת דרכיםתאונות דרכים קטלניותפיצוי מתאגיד קרניתאחריות ונטל ההוכחהתביעת רשלנות רפואיתחוות דעת רפואיתהסכמה מדעתעקרונות האחריות · תאונות עבודה
מעוולים במשותףאחריות מוחלטתפיצויים בשל תאונת עבודהתביעת נכות מעבודהמחלת מקצועפגיעת מיקרוטראומההיוון קצבת נכותנגרם נזק בעקבות טיפול רפואי?
ספרו לנו מה קרה, מתי, ומה מצבכם היום. די בכך כדי לומר אילו מסמכים לאסוף, איזה סוג מומחה נדרש, ומה הצעד הראשון.